אני מרגיש שאני מתחיל לאבד אימון בכתיבה. הבלוג הזה למשל מטריד אותי כי הוא כאילו אמור להיות פומבי ואני מרגיש שלפרסם משנה את מה שאני כותב. דובי אמר לי שהוא לא מסחרי ואני הייתי כבר מסחרי וסבלתי מכל רגע ואולי הבלוג הזה אפילו שהוא לא מסחרי (מלשון שכר, כסף) הוא בכל זאת מפורסם ולכן הוא עסוק בפרסום והפרסום עסוק בו.
אין לי אמונה יותר בכלל בעצמי ובמה שאני כותב אבל לפעמים יש לי אמונה גדולה בעצמי, אני חושש שאני נסחף לקיצוניות, הרבה זמן הרגשתי שיש קרבה בין הקיצונויות אבל האמת היא שהן נפגשות רק בצד השני של העולם.
הייתי רוצה להיות יותר נורמלי במקום להיות מופת של נורמליות. דברים והיפוכם מטרידים אותי ומטריד אותי שאני כבר לא מבדיל בין דבר להיפוכו.
אין לי אמונה יותר בכלל בעצמי ובמה שאני כותב אבל לפעמים יש לי אמונה גדולה בעצמי, אני חושש שאני נסחף לקיצוניות, הרבה זמן הרגשתי שיש קרבה בין הקיצונויות אבל האמת היא שהן נפגשות רק בצד השני של העולם.
הייתי רוצה להיות יותר נורמלי במקום להיות מופת של נורמליות. דברים והיפוכם מטרידים אותי ומטריד אותי שאני כבר לא מבדיל בין דבר להיפוכו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה