הרחבה בקשר לכתיבה

אני מרגיש שאני מתחיל לאבד אימון בכתיבה. הבלוג הזה למשל מטריד אותי כי הוא כאילו אמור להיות פומבי ואני מרגיש שלפרסם משנה את מה שאני כותב. דובי אמר לי שהוא לא מסחרי ואני הייתי כבר מסחרי וסבלתי מכל רגע ואולי הבלוג הזה אפילו שהוא לא מסחרי (מלשון שכר, כסף) הוא בכל זאת מפורסם ולכן הוא עסוק בפרסום והפרסום עסוק בו.
אין לי אמונה יותר בכלל בעצמי ובמה שאני כותב אבל לפעמים יש לי אמונה גדולה בעצמי, אני חושש שאני נסחף לקיצוניות, הרבה זמן הרגשתי שיש קרבה בין הקיצונויות אבל האמת היא שהן נפגשות רק בצד השני של העולם.
הייתי רוצה להיות יותר נורמלי במקום להיות מופת של נורמליות. דברים והיפוכם מטרידים אותי ומטריד אותי שאני כבר לא מבדיל בין דבר להיפוכו.

משהו ממני נעלם איתך

??
 /
 @

טרדיציה

ברשומה הבאה אני מתכוון לדבר על טרדיציה, כלומר מסורת.
כלומר נסורת, כלומר אוגרים.
הייתה אישה אחת על המדרגות לרכבת שישבה עם כלוב של אוגר.
האוגר היה קטן מאוד.

השיר החדש של יזהר אשדות ואמיר דדון.
אמיר דדון חבר שלי בפייסבוק.
גם אבי טולדנו.

פרסום.
הפרסום הוא תמיד מפחיד.
באיזשהו מקום אתה תמיד מפורסם.
באיזשהו מקום אתה תמיד מפחד.

וידוי בקשר לסימן ההתחלקות של 7

לא מצאתי או גיליתי את סימן ההתחלקות של 7.
כן, היה סיפור כזה, היה לי חלק ביצירת הסיפור אבל הוא ממש לא מדויק. לפי מה שנהוג לחשוב אני גיליתי את סימן ההתחלקות של 7, לא הראשון שגילה אותו, אבל שגיליתי אותו למרות שציפי טענה ש-7 זה המספר היחיד מ- 1 עד 10 ש"אין לו סימן התחלקות". זה לא נכון.

אני אנסה לספר את הסיפור כמו שצריך:
היה לנו לוח בשיעור חשבון שהיה מכוסה במסקינטייפים וכל פעם ציפי חשפה סימן התחלקות של מספר אחר (3 - סכום הספרות שווה ל- 3, 6, 9/ 6 - אותו דבר כמו 3 וספרת האחדות צריכה להיות זוגית/ 2 - ספרת האחדות זוגית/ 5 - ספרת האחדות 5 או 0/ 10 - ספרת האחדות 0 וכו'...) בסוף נשאר רק 7 ואחרי כל הציפיה התאכזבתי לגלות ש"ל- 7 אין סימן התחלקות".
כבר בכיתה א' (או ב'?) רעיה אורן הבטיחה לי מיליון שקל (או דולר?) אם אני אצליח ליצור מצולע מ- 2 קווים כי כבר אז התמרמרתי נגד מה ש"בלתי-אפשרי" אבל מצולע משני קווים עוד לא ראיתי. במקרה הזה הייתי נחוש להוכיח לציפי של- 7 יש סימן התחלקות כי בכל זאת...

היה לי ריב עם אחד ההורים או עם גוגל אני לא זוכר בדיוק ויצאתי בכעס להליכה במערכת (זכור לי במדויק אותי מזרחית לשער בכיוון הרפת) וכל ההליכה ניסיתי למצוא את הסימן התחלקות. חשבתי וחשבתי וחשבתי וחשבתי וזה העניין, שלא מצאתי את מה שבסופו של דבר התברר כסימן ההתחלקות של 7.

מה שכן מצאתי זה שבכל כפולה של שבע - 7, 14, 21, 28, 35... - סכום הספרות יורד בשתיים. עד שהוא מגיע ל- 28 שסכום הספרות שלו 10 - שזה 1 כאילו (1+0), ואז 35 הוא 8, 42 הוא 6, 49 הוא 4 אבל בעצם 13 (4+9=13, 1+3=4), 56 הוא 2 אבל קודם כל 11 ואז 63 שווה ל-9, 70 ל- 7 וכן הלאה.

זו הייתה תגלית מרעישה בעיניי וגם ציפי מאוד התרגשה אבל זה לא סימן התחלקות כי גם אם נתחיל נגיד מ- 9 ונעלה בשביעיות - 9, 16, 23, 30... - אף אחד מהמספרים לא מתחלק ב7 אבל החוק יישמר.
ציפי סיפרה לתמר (וובר, המורה שלי למתמטיקה... ע.ג) ותמר שהייתה מלכת המתמטיקה של מעיינות מצאה באינטרנט או איפשהו את חוק החילוק האמיתי שאני לא אסביר אותו עכשיו כי כבר הסברתי אותו יותר מדי פעמים כמשהו שאני גיליתי.

טוב אני אסביר אותו.
42 מתחלק ב- 7, ניקח אותו לדוגמא.
לוקחים את 42, מפרידים את ספרת האחדות משאר המספר ומכפילים אותה ב2. אחר כך מחסרים את התוצאה מ'שאר המספר' (במקרה הזה 4) ויוצא 4 פחות 2X2 שזה 0.
ניקח מספר יותר גדול - 651: לוקחים את ספרת האחדות, מפרידים אותה ויש לנו 1 ו- 65. את ה- 1 (ספרת האחדות) מכפילים ב- 2 ומחסרים אותה ממה שנשאר (65) ויוצא לנו 63 שאו שאנחנו כבר שמים לב שמתחלק ב- 7 או שאנחנו עושים גם עליו את התהליך (מפרידים את ה3, מכפילים אותו ב-2, מחסרים אותו מה- 6) ויוצא 0.
אם התוצאה הסופית היא 0, 7 או מינוס-7 המספר שנבדק מתחלק ב7.

אין למשפטים יותר מדי גדולים מקום במקומות קטנים ולכן אפשר גם להתייחס לגדולה כאל קטנות.
זהו חוק פיזיקלי ולאחרונה אני מתעניין מאוד במדע כזה ואיך הוא משתלב במדע אחר לגמרי או אמנות. אני חושב שמציאת איזה מכנה משותף בין תחומים הוא אולי מציאה של משהו עמוק יותר אולי. אני קורא עכשיו ספר, מדע-פילוסופיה-פופולרי כזה על האפשרות של להציג משוואות פילוסופיות בתור מתמטיקה. אני גם זוכר מספר אחר שקראתי שראשוני הפילוסופים וגם לאורך השנים היותר מאוחרות היו גם מתמטיקאים. אני בעצם לא פילוסוף אבל אני יכול למעוד על אבן פילוסופית אם אני מחליט לעצום עיניים וללכת.
אולי זה איזשהו יתרון של הכתיבה שאתה לא חייב להכיר בה. אם נגיד היית כותב בשביל עיניך בלבד אז היית אולי מגלה את דעתן של אצבעותיך בתחומים שונים למרות שיש בזה גם איזושהי הגזמה. מה עצוב ומה דברים אחרים שהם כמו עצוב רק חיוביים? זהו שהשאלות הרטוריות נהיו גם כמעט סתומות ודברים ברורים ופשוטים נמצאים עכשיו במגדל השן של איזה קונצנזוס, החיים נמעדים ואתה אבן מתגלגלת או להיפך.
כתבתי כבר הרבה, את המובן מאליו כתבתי מזמן, עכשיו אני מכוון אל המובן מאליו אחרי כמה וכמה סיבובים סביב עצמי ועוד סיבוב ועוד סיבוב, המטאפורות נשלחות אל הדף, אל הבלוג, ובסוף אתה אומר להן, יאללה מטאפורות (מטורפות) תמשיכו מפה ואחת מזמינה חברה שהיא מזדהה איתה איכשהו ואני מנסה להסתכל על כל המסיבה, לפעמים מהצד, ולמצוא איזושהי מסקנה חותכת, כלומר שורה תחתונה, אבל הדלת פתוחה וכל עוד היא פתוחה אי-אפשר להמליך אף מטאפורה על חברותיה, חוץ מזה שהיא הזמינה אותן.
אין ממש בלט בדיבור הזה אבל יש איזשהו היגיון, יש איזושהי מטאפורה של מטאפורות, ואולי אם נכניס מטאפורות למטאפורה נגיע למשהו. לא ברור הכיוון, אז אולי הכיוון, אם לכולן יש כיוון מהו? אם לכולן אין כיוון מהו כיוון?