דיברנו על בחורות על כמה ראשים ואני רועד מסטלה דיברתי פתאום בכנות.. והבנתי, הבנתי שכל החיפוש הזה, תכלית הקיום הזו של למצוא את האישה המושלמת, אולי אני לא מספיק חזק בשביל זה, אולי באיזשהו מקום אני מבין את זה ומפחד להודות.
ואמרתי דברים שלא אמרתי ולא לגמרי ידעתי שאני יכול להגיד, שאולי הכאב שכרוך בהתממשות הפנטזיה קשה לי מדי, שאולי הפנטזיה זה איפה שאני רוצה להשאיר את זה.
ואמרתי שאני עדיין מחכה לדבר הזה שיהיה כאילו נכון אולי לא אמרתי כאילו.
אם אני צריך לדבר בכנות איתכם? אני לא יודע. לפעמים אני מתייאש ולפעמים אני אומר לעצמי שאסור להתייאש. הרבה פעמים אני חושב אם זה צריך להיות כל כך קשה. וכן, יש בי עדיין את התקווה שאם זה צריך להיות כל כך קשה זה גם יהיה כל כך יפה, ולפעמים אני מתייאש. ואני לא יודע אם אני מספיק חזק בשביל זה. אני לא יודע אם אני מספיק חזק בשביל למצוא, אולי רק בשביל לחפש. ומה אם אני אמצא? אז גם היא תמצא אותי. ואני לא יודע אם אני מספיק חזק בשביל לחשוב שאני מציאה גדולה.
אני מתאר לעצמי שרוב מי שקורא את הבלוג הזה מכיר אותי לא רק דרך הבלוג. אני גם מתאר לעצמי שהפרסונה הבלוגית שלי לפעמים משכיחה את מי שאני באמת. האמת היא שאני לא כזה מבריק, שנון, מדהים ומקסים בחיים האמיתיים. מישהי שהייתה איתי באמת אמרה לי שהיא קוראת מה שאני כותב ובא לה לרוץ לחבק אותי. בחיים האמיתיים לא כל הזמן בא לרוץ לחבק אותי. אני לא רוצה למכור את עצמי בזול, אני יודע שכן יש בי דברים שקוסמים לנשים. ובכל זאת, אם אני לא מצליח להרגיש קסום בעצמי ואם אני כל כך לא בטוח הרבה פעמים בכמה אני קסום באמת אני לא בכלל מנסה להקסים מישהי אמיתית. וגם כשאני מרגיש שאני מצליח להקסים ואפילו אישה מקסימה אני חושב כל הזמן למה לא. למה? לא יודע. תמיד אפשר לחשוב למה לא.
אולי אני לא מספיק חזק בשביל זה. אולי אני לא מספיק חזק בשביל להתמודד עם הכאב של זה. אם ההתגשמות של הפנטזיה שצריכה פתאום לחיות ביחד עם המציאות. אולי אני לא מספיק חזק בשביל להתמודד עם המציאות שאני ביחס למישהי אחרת. אולי פשוט הייתה לי ילדות עשוקה או שאחת המטפלות שלי הטרידה אותי מינית כמו שאוקי חושבת, זה שאני בן 28 ויש בי המון אהבה ואני לא לגמרי מאמין בזוגיות, זו האמת.
הבעיה היא שזה אולי תמיד מה שהיה חסר לי. אני חכם ומוכשר ואהוב והכל ובכל זאת חסר לי משהו, איזושהי אינטימיות, לא ללכת לישון לבד כל לילה. ואולי החוסר הזה הוא שמגדיר את המניע שלי, אולי אני לא יכול לחיות בלעדיו. אולי אני מפחד מאיזה מהפך זה יהיה בחיים שלי להפסיק לקטר על מה שאין ולהתחיל לקטר על מה שיש. כשאני אפסיק לחפש ואמצא, איזו פנטזיה היא צריכה להיות, והאם אני יכול להיות אותה פנטזיה בשבילה. כאילו הרמתי את האידיאל הזה כל כך גבוה שאני לא יכול לעמת אותו עם המציאות. ואני עדיין מחכה לפנטזיה. כבר פגשתי פנטזיות ויש הרבה מאוד נשים בעולם. ובכל זאת, לפעמים אני שואל את עצמי אולי החיפוש זה מה שיישאר לי, אולי אני לא מספיק חזק בשביל זה.
ואמרתי דברים שלא אמרתי ולא לגמרי ידעתי שאני יכול להגיד, שאולי הכאב שכרוך בהתממשות הפנטזיה קשה לי מדי, שאולי הפנטזיה זה איפה שאני רוצה להשאיר את זה.
ואמרתי שאני עדיין מחכה לדבר הזה שיהיה כאילו נכון אולי לא אמרתי כאילו.
אם אני צריך לדבר בכנות איתכם? אני לא יודע. לפעמים אני מתייאש ולפעמים אני אומר לעצמי שאסור להתייאש. הרבה פעמים אני חושב אם זה צריך להיות כל כך קשה. וכן, יש בי עדיין את התקווה שאם זה צריך להיות כל כך קשה זה גם יהיה כל כך יפה, ולפעמים אני מתייאש. ואני לא יודע אם אני מספיק חזק בשביל זה. אני לא יודע אם אני מספיק חזק בשביל למצוא, אולי רק בשביל לחפש. ומה אם אני אמצא? אז גם היא תמצא אותי. ואני לא יודע אם אני מספיק חזק בשביל לחשוב שאני מציאה גדולה.
אני מתאר לעצמי שרוב מי שקורא את הבלוג הזה מכיר אותי לא רק דרך הבלוג. אני גם מתאר לעצמי שהפרסונה הבלוגית שלי לפעמים משכיחה את מי שאני באמת. האמת היא שאני לא כזה מבריק, שנון, מדהים ומקסים בחיים האמיתיים. מישהי שהייתה איתי באמת אמרה לי שהיא קוראת מה שאני כותב ובא לה לרוץ לחבק אותי. בחיים האמיתיים לא כל הזמן בא לרוץ לחבק אותי. אני לא רוצה למכור את עצמי בזול, אני יודע שכן יש בי דברים שקוסמים לנשים. ובכל זאת, אם אני לא מצליח להרגיש קסום בעצמי ואם אני כל כך לא בטוח הרבה פעמים בכמה אני קסום באמת אני לא בכלל מנסה להקסים מישהי אמיתית. וגם כשאני מרגיש שאני מצליח להקסים ואפילו אישה מקסימה אני חושב כל הזמן למה לא. למה? לא יודע. תמיד אפשר לחשוב למה לא.
אולי אני לא מספיק חזק בשביל זה. אולי אני לא מספיק חזק בשביל להתמודד עם הכאב של זה. אם ההתגשמות של הפנטזיה שצריכה פתאום לחיות ביחד עם המציאות. אולי אני לא מספיק חזק בשביל להתמודד עם המציאות שאני ביחס למישהי אחרת. אולי פשוט הייתה לי ילדות עשוקה או שאחת המטפלות שלי הטרידה אותי מינית כמו שאוקי חושבת, זה שאני בן 28 ויש בי המון אהבה ואני לא לגמרי מאמין בזוגיות, זו האמת.
הבעיה היא שזה אולי תמיד מה שהיה חסר לי. אני חכם ומוכשר ואהוב והכל ובכל זאת חסר לי משהו, איזושהי אינטימיות, לא ללכת לישון לבד כל לילה. ואולי החוסר הזה הוא שמגדיר את המניע שלי, אולי אני לא יכול לחיות בלעדיו. אולי אני מפחד מאיזה מהפך זה יהיה בחיים שלי להפסיק לקטר על מה שאין ולהתחיל לקטר על מה שיש. כשאני אפסיק לחפש ואמצא, איזו פנטזיה היא צריכה להיות, והאם אני יכול להיות אותה פנטזיה בשבילה. כאילו הרמתי את האידיאל הזה כל כך גבוה שאני לא יכול לעמת אותו עם המציאות. ואני עדיין מחכה לפנטזיה. כבר פגשתי פנטזיות ויש הרבה מאוד נשים בעולם. ובכל זאת, לפעמים אני שואל את עצמי אולי החיפוש זה מה שיישאר לי, אולי אני לא מספיק חזק בשביל זה.
