בהמשך לספר סטונר אני שואל את עצמי מה היה היחס של המורה לספרות אל אותו תלמיד שהרגיז אותו כל-כך בזלזול שלו עד שגרם לו לסכסוך עם מרצה בכיר עד לסוף כהונתו. האם התלמיד המעצבן הוא לא מה שמורה מחפש באיזשהו אופן ולא, לא מחפש במודע אלא מתוך איזושהי הבנה שגם המורה הוא בן-אדם אבל הוא גם בן-אדם מהבחינה הזו שמה שמשפיע עליך בצורה כזו ואפילו מעורר בך כעס וגורם לך אי-נוחות כל-כך גדולה באיזשהו מקום מהווה אבן-דרך בקריירה שלך.
ישנו אני מתאר לעצמי סיפוק רב אצל המורה מפגישה עם תלמידים מוצלחים או יותר טוב מתעניינים ואיכפתיים אבל מה שסימל בשביל סטונר את שורש כל הרע, יחסו המזלזל והמתנשא של התלמיד, גם זיעזע אותו ואולי גם ריגש אותו באיזשהו אופן ואולי אפילו שורש כל הרע בעיני סטונר לא גרם לו רק רע.
אחד הדברים היפים בספר הוא איזושהי זרימה שנמנעת מלהעביר שיפוט חד מדי או ערכי מדי לגבי אנשים או מצבים, אפילו המלחמה שמתוארת בכאב רב לא מתוארת כדבר שהוא פסול אלא כאיזושהי אופציה שהעולם לא יכול להימנע מלהגיע אליה בזמנים שונים וישנה איזושהי השלמה עם הגזרה הזו. ביחס לתלמיד הספציפי ההוא קרה לסטונר איזשהו משבר מעצם זה שהוא היה לחלוטין נגד תופעה או אדם כלשהו והוקיע אותו בכל כוחו. אולי ההבדל הוא שהמלחמה היא דבר שאתה יכול להוקיע ולהוקיע ורק להרגיש קטן יותר ואילו איפה שהרגיש אחראי, אותה סטייה מדרך ההגינות והיושר ושאר הערכים הדי כלליים ודי הגיוניים שסטונר האמין בהם ממש זיעזעה אותו.
ובכל זאת אם נתייחס לסטונר כאל הספר על סטונר אותו אירוע היה משמעותי ביותר, אותו מפגש עם מה שנראה שלילי לחלוטין מילא איזשהו חלק מאוד חשוב מסיפור החיים. יכול להיות גם שהיותו של סטונר בן-אדם ישר ומוסרי ברמה מאוד גבוהה הפכה את אותה התנגשות עם מה שהוא האמין לכואב ואפילו מכאיב למשהו שכל-כך קשה להתמודד איתו.
השאלה ששאל את עצמו סטונר לטעמי היא בקשר לרוע ושאם הוא בלתי נמנע האם גם בלתי נמנע שיהיה מי שייצג בשבילו את הרוע ומה היחס שלו לדמות כזו. דרך ההתמודדות שלו עם אירועי חייו לאורך הספר מגיעה לאיזשהו מכשול או אפילו צומת שגורמת לחייו זעזוע שעולה אפילו על חלקו היחסי הרב בספר. האירוע הזה הוא אירוע מכונן ובגלל שהוא שלילי הוא מעניין בצורה שונה אולי לא עמוקה יותר אבל מעניינת.
ישנו אני מתאר לעצמי סיפוק רב אצל המורה מפגישה עם תלמידים מוצלחים או יותר טוב מתעניינים ואיכפתיים אבל מה שסימל בשביל סטונר את שורש כל הרע, יחסו המזלזל והמתנשא של התלמיד, גם זיעזע אותו ואולי גם ריגש אותו באיזשהו אופן ואולי אפילו שורש כל הרע בעיני סטונר לא גרם לו רק רע.
אחד הדברים היפים בספר הוא איזושהי זרימה שנמנעת מלהעביר שיפוט חד מדי או ערכי מדי לגבי אנשים או מצבים, אפילו המלחמה שמתוארת בכאב רב לא מתוארת כדבר שהוא פסול אלא כאיזושהי אופציה שהעולם לא יכול להימנע מלהגיע אליה בזמנים שונים וישנה איזושהי השלמה עם הגזרה הזו. ביחס לתלמיד הספציפי ההוא קרה לסטונר איזשהו משבר מעצם זה שהוא היה לחלוטין נגד תופעה או אדם כלשהו והוקיע אותו בכל כוחו. אולי ההבדל הוא שהמלחמה היא דבר שאתה יכול להוקיע ולהוקיע ורק להרגיש קטן יותר ואילו איפה שהרגיש אחראי, אותה סטייה מדרך ההגינות והיושר ושאר הערכים הדי כלליים ודי הגיוניים שסטונר האמין בהם ממש זיעזעה אותו.
ובכל זאת אם נתייחס לסטונר כאל הספר על סטונר אותו אירוע היה משמעותי ביותר, אותו מפגש עם מה שנראה שלילי לחלוטין מילא איזשהו חלק מאוד חשוב מסיפור החיים. יכול להיות גם שהיותו של סטונר בן-אדם ישר ומוסרי ברמה מאוד גבוהה הפכה את אותה התנגשות עם מה שהוא האמין לכואב ואפילו מכאיב למשהו שכל-כך קשה להתמודד איתו.
השאלה ששאל את עצמו סטונר לטעמי היא בקשר לרוע ושאם הוא בלתי נמנע האם גם בלתי נמנע שיהיה מי שייצג בשבילו את הרוע ומה היחס שלו לדמות כזו. דרך ההתמודדות שלו עם אירועי חייו לאורך הספר מגיעה לאיזשהו מכשול או אפילו צומת שגורמת לחייו זעזוע שעולה אפילו על חלקו היחסי הרב בספר. האירוע הזה הוא אירוע מכונן ובגלל שהוא שלילי הוא מעניין בצורה שונה אולי לא עמוקה יותר אבל מעניינת.
