וזרח השמש

זה רק שורף אותי מבפנים. נסעתי כל הלילה. ממשיך לנסוע.
כשהלכנו ברגל איזשהו מרחק פנימה. הנוף השתנה אבל לא הרבה. החלטנו להתיישב.
היינו צעירים.
אנחנו צעירים.
את צעדיי שומעים עדיין, לא הלכתי בשקט, לא הלכתי מעדנות.
רומא לא נבנתה ביום אחד.
קרן אור מפציעה לרגע וחוזרת למקומה, כבודנו במקומנו.
צעד ועוד צעד, אפשר באמת יותר בשקט?
רגע אחד כבר הסתכלנו אחורה, לפעמים כבר יש אפילו מסקנות פילוסופיות.
לפעמים מרגישים איזושהי הצטברות מאזנת.
קוראים. ההנאה מהקריאה מאוד מוחשית, אולי זה סתם מקרה.
חושבים על מקריות. לפעמים משוחחים על מקריות. לפעמים משוחחים במקריות.