ואתה שואל את עצמך שאלות ועונה תשובות ולפעמים אתה ממש מרוצה מהתשובה, זו הייתה תשובה טובה, אתה מחייך לעצמך. ולפעמים אתה שקט כי טוב ולפעמים אתה שקט כי לא וכל זמן שטוב אתה מקווה שאולי כבר טוב וכשרע אתה נזכר שהכי חשוך לפני עלות השחר. עם עלות השחר אתה יוצא לחלק את העיתונים.
אתה שומע שירים וחלק מהשירים מספרים סיפורים וחלק מהשירים מעוררים ת'סיפורים שהם היו להם שירים.
אתה שומע רדיו ומחכה לשדרניות האהובות עליך. אתה יודע שהן לא מחליטות את המוזיקה אבל תוכנית שלהן היא תמיד טובה. אתה מחכה לרומי ולשרה'לה, אתה מחכה למצוא פתאום קול של מישהי שתהיה כמוהן. זה לא רק הקול, אתה מזהה תפיסת עולם שלמה במשפט וחצי שהן אומרות פעם בכמה שירים, אתה מרגיש שאתה מבלה איתן את הזמן בהאזנה, הן יכולות לעשות אותך מאושר.
אתה חושב שאתה יכול להקים עיתון, תחנת רדיו, רשת חברתית, שיהיו יותר טובים מכל מה שיש. בדרך כלל אתה אומר לעצמך "הייתי יכול", אולי "אני יכול", בקושי "אני רוצה", "אני חייב" מרתיע אותך, ולעשות אתה לא עושה.
אתה כל הזמן משתדל לפרוש בשיא ושיאים יש כל הזמן.
אתה שואל את עצמך אם המשפט האחרון היה שיא. אולי כדאי לפרוש.
אתה אוהב את הכל אבל אתה לא תמיד מאושר. לפעמים כשנראה שאתה מאושר אתה לא באמת מאושר. לפעמים אתה מקרין דיכאון כשאתה אוהב את עצמך. אתה רוצה להיות שלם, להגיע לשלווה, לקבל, אתה מתקשה לקבל את זה שתמיד תתקשה לקבל. אתה רוצה להתגבר על אתגרים. אתה יודע שכל החיים הם אתגר או לפחות אתגרים. אתה שואף להשתלב במרקם החברתי. הרבה פעמים אתה נהנה מהבדידות. לפעמים אתה שואל את עצמך - חצי בצחוק - אם להיות לבד זה לא המעשה הכי חברותי שאדם יכול לעשות. לפעמים אתה שואל את עצמך - חצי בחשש - אם זה נכון רק לגביך.
אתה מחפש את האמביוולנטיות, כמו שג'וני מיטשל מסתכלת עכשיו על שני הצדדים, מבחינה מדינית אתה תומך בפלורליזם, אתה אוהב שוני וסתירה שדרים בכפיפה אחת, אתה אוהב את המציאות שנוצרת מכך.
אתה לפעמים עצוב ולפעמים עייף ולפעמים רוצה שדברים יהיו אחרת, אתה זוכר גם רגעים קטנים של אושר.
אתה שומע שירים וחלק מהשירים מספרים סיפורים וחלק מהשירים מעוררים ת'סיפורים שהם היו להם שירים.
אתה שומע רדיו ומחכה לשדרניות האהובות עליך. אתה יודע שהן לא מחליטות את המוזיקה אבל תוכנית שלהן היא תמיד טובה. אתה מחכה לרומי ולשרה'לה, אתה מחכה למצוא פתאום קול של מישהי שתהיה כמוהן. זה לא רק הקול, אתה מזהה תפיסת עולם שלמה במשפט וחצי שהן אומרות פעם בכמה שירים, אתה מרגיש שאתה מבלה איתן את הזמן בהאזנה, הן יכולות לעשות אותך מאושר.
אתה חושב שאתה יכול להקים עיתון, תחנת רדיו, רשת חברתית, שיהיו יותר טובים מכל מה שיש. בדרך כלל אתה אומר לעצמך "הייתי יכול", אולי "אני יכול", בקושי "אני רוצה", "אני חייב" מרתיע אותך, ולעשות אתה לא עושה.
אתה כל הזמן משתדל לפרוש בשיא ושיאים יש כל הזמן.
אתה שואל את עצמך אם המשפט האחרון היה שיא. אולי כדאי לפרוש.
אתה אוהב את הכל אבל אתה לא תמיד מאושר. לפעמים כשנראה שאתה מאושר אתה לא באמת מאושר. לפעמים אתה מקרין דיכאון כשאתה אוהב את עצמך. אתה רוצה להיות שלם, להגיע לשלווה, לקבל, אתה מתקשה לקבל את זה שתמיד תתקשה לקבל. אתה רוצה להתגבר על אתגרים. אתה יודע שכל החיים הם אתגר או לפחות אתגרים. אתה שואף להשתלב במרקם החברתי. הרבה פעמים אתה נהנה מהבדידות. לפעמים אתה שואל את עצמך - חצי בצחוק - אם להיות לבד זה לא המעשה הכי חברותי שאדם יכול לעשות. לפעמים אתה שואל את עצמך - חצי בחשש - אם זה נכון רק לגביך.
אתה מחפש את האמביוולנטיות, כמו שג'וני מיטשל מסתכלת עכשיו על שני הצדדים, מבחינה מדינית אתה תומך בפלורליזם, אתה אוהב שוני וסתירה שדרים בכפיפה אחת, אתה אוהב את המציאות שנוצרת מכך.
אתה לפעמים עצוב ולפעמים עייף ולפעמים רוצה שדברים יהיו אחרת, אתה זוכר גם רגעים קטנים של אושר.
