ברשומה הנוכחית אני רוצה לעסוק בפילוסופיה.
לאחרונה קראתי את ספרה התק של לזלי לווין על 'הפילוסופים הגדולים' שמתמצת ב- 2-3 עמודים כל אחד את עבודתם של 48 פילוסופים מלפני-סוקרטס ועד המאה ה- 20. כמובן שגם אני פילוסוף גדול (וההוכחה: קראתי את כל הספר 'הפילוסופים הגדולים') ולכן רשומה זו תעסוק בפילוסופיה.
הפילוסופיה היא בעצם עיסוק במחשבות ורעיונות שאמור לקבוע שדברים שאין שום אפשרות לקבוע לגביהם אם הם כך או אחרת הם כך או אחרת. כדי להוכיח את רעיונותיהם (שהם בעצם השקפת עולמם האישית) משתמשים הפילוסופים ב'הוכחות' מבוססות בערך כמו ההוכחה שנתתי בסוגריים שבפסקה הראשונה. כמובן שיש פילוסופים שכל הפילוסופיה שלהם היא שהפילוסופיה חסרת ערך כי היא לא מדע מדויק (כמו המתמטיקה למשל) וכל חייהם הם ניסיון למצוא הוכחות 'מתמטיות', בלתי ניתנות להפרכה כאילו, לתיאוריות שלהם. תיאוריות שהן פילוסופיות ובלתי ניתנות להוכחה-אמיתית מעצם היותם פילוסופיות.
כל זה הופך את כל הפילוסופיה ליצור-פילוסופי מהבחינה הזו שאין לה כביכול ערך או אפילו קיום אמיתי ואשר עוסק למרבה האירוניה במהו ערך ומהו הקיום ומהי האמת. מה שנובע מכך הוא כמו כלב שרודף אחרי הזנב שלו ורודף ורודף ורודף עד שהוא נהיה עיגול ואולי ככה נוצר העולם שכידוע הוא עגול וזוהי למשל מחשבה פילוסופית.
מה ההבדל בין הפילוסופיה לאמונה? לא ברור. אני אפילו לא בטוח שיש באמת הבדל. יש אנשים שמאמינים שאלוהים קיים ויש אנשים שמאמינים שאין אלוהים. אותו הויכוח קיים בין הפילוסופים. הפילוסופיה היא בעצם איזשהו עיסוק יותר נעלה כביכול בסוגיות כאלה אבל מבחינתי כל פעם שפילוסוף מייצר איזושהי נחרצות לטענה כמו שאלוהים הוא כך וכך או העולם הוא כך וכך או היקום הוא כך וכך ונוצר מכך וכך או כך וכך הוא בדרך כלל מוכיח רק את חולשתו של מדע הפילוסופיה.
איזשהו ערך שאני מזהה בעבודתם של פילוסופים הוא בדרך ההתייחסות שלהם לעצם הפילוסופיה. טענה פילוסופית שאולי אפשר להוכיח היא שכל הטענות הפילוסופיות חסרות-ערך באותה מידה ושהפקפוק והספקנות הם בעצם הא' וה-ב' של כל הפילוסופיה הראויה לשמה. הפילוסופיה עברה מלעסוק בעולם וביקום התפתחה עד כדי פילוסופיה שעוסקת בפילוסופיה. היו רבים מאותם 48 שעליהם קראתי שהייתה להם השפעה מהותית וניכרת בתחומים שונים (מדע המדינה למשל) אבל הפרדוקס פה הוא שהפילוסופיה אשר מנסה להפוך את הלא-ברור והלא-בטוח לברור ומוכח היא בעצמה דבר לא ברור ולא בטוח ושכמו השאלות הגדולות שעומדות למולה גם היא עצמה מוטלת בספק או אפילו שאלה בפני עצמה.
אפשר אפילו להתייחס לפילוסופיה - וזה בהשראת כמה מהפילוסופים של המאה ה- 20 שעסקו הרבה בשפה ובבלשנות ובכוחן של המילים ובחולשתן - כ'פילוסופיה?'.
עם זאת חייבים לציין שיש התחכמויות נחמדות ומעוררות מחשבה. באופן כללי מדע הפילוסופיה הוא מעורר-מחשבה. אבל באופן כללי הוא גם סוג של מדע-ההתחכמות. ובכל זאת הפילוסופיה שזורה בהיסטוריה האנושית מאז שהייתה היסטוריה ואולי זה לא במקרה ואולי היא פיתחה את המודעות האנושית יותר מכל מדע אחר. מעצם היותה העיסוק בחקר הבלתי-ניתן לחקירה הפכה הפילוסופיה את עצמה לחסרת-ערך באיזשהו מובן אבל מעצם היותה מעוררת מחשבה ומעצם החופש של הפילוסופים לחקור את הבלתי ניתן לחקירה, היא גם המנוע שמאחורי כל המחשבה: כולל המחשבה המדעית, כמו הפיזיקלית למשל. איינשטיין או ניוטון הציגו תיאוריות כמעט פילוסופיות (על היחסיות, על כוח המשיכה, על יחסי-גומלין) אשר בעצם היו לא-פילוסופיות רק כי קיבלו משנה-תוקף על ידי ניסויים שאשכרה הוכיחו את אותן טענות, מה שהפך אותן מפילוסופיה למדע.
הפילוסופיה אם כן היא אולי חסרת ערך אבל אולי בעלת הערך הרב ביותר מבין כל המדעים. והשניוּת (דואליות) הזו, האפשרות הפילוסופית הזו להיות דבר והיפוכו אולי מוכיחה את התיאוריה הפילוסופית באותו נושא וכך, כשדבר מוכיח את עצמו על ידי הוכחת עצמו אנחנו מתבלבלים לגמרי ונהיים פילוסופיים.
ואולי זה מה שבאמת חשוב, מה שעומד מאחורי הפילוסופיה כי עמד מאחורי הפילוסופים: איזשהו בלבול, איזושהי פליאה והשתאות לגבי החיים והעולם והקיום וכיוצא באלה דברים מופלאים. הפילוסופיה היא איזשהו ניסיון ראשוני להתמודד עם אותה תופעה וזהו ניסיון שהוא בין המדע לאמונה אבל בעצם נובע מאותו הדבר ששניהם נובעים ממנו.
חשוב לציין בהקשר הזה שאולי לא לחינם נחשב כל דוקטור (חוץ מדוקטור לרפואה) דוקטור לפילוסופיה. כי "הפילוסופיה של ה-..." היא חשובה להבנת הדרך שבה השפיעה הפילוסופיה על כל תחומי המחשבה ואפילו הייתה כמו הגזע שממנו צמחו אותם ענפים.
אם ככה אולי הטעות היא שלנו כשאנחנו משמיצים את הפילוסופיה. אין לה 'עלים', היא לא מדעית לגמרי, אבל אולי היא אפילו המדע עצמו ולא רק המדע אלא גם מקום המפגש שלו עם האמונה. יכול להיות שהפילוסופיה היא איזשהו עיבוד של המחשבה. עיבוד ראשוני שמאפשר למחשבה לעשות את הצעד הבא לדברים מועילים ומוחשיים יותר.
אז האם היא הכרחית או חסרת כל ערך?
זו אולי שאלה פילוסופית.
לאחרונה קראתי את ספרה התק של לזלי לווין על 'הפילוסופים הגדולים' שמתמצת ב- 2-3 עמודים כל אחד את עבודתם של 48 פילוסופים מלפני-סוקרטס ועד המאה ה- 20. כמובן שגם אני פילוסוף גדול (וההוכחה: קראתי את כל הספר 'הפילוסופים הגדולים') ולכן רשומה זו תעסוק בפילוסופיה.
הפילוסופיה היא בעצם עיסוק במחשבות ורעיונות שאמור לקבוע שדברים שאין שום אפשרות לקבוע לגביהם אם הם כך או אחרת הם כך או אחרת. כדי להוכיח את רעיונותיהם (שהם בעצם השקפת עולמם האישית) משתמשים הפילוסופים ב'הוכחות' מבוססות בערך כמו ההוכחה שנתתי בסוגריים שבפסקה הראשונה. כמובן שיש פילוסופים שכל הפילוסופיה שלהם היא שהפילוסופיה חסרת ערך כי היא לא מדע מדויק (כמו המתמטיקה למשל) וכל חייהם הם ניסיון למצוא הוכחות 'מתמטיות', בלתי ניתנות להפרכה כאילו, לתיאוריות שלהם. תיאוריות שהן פילוסופיות ובלתי ניתנות להוכחה-אמיתית מעצם היותם פילוסופיות.
כל זה הופך את כל הפילוסופיה ליצור-פילוסופי מהבחינה הזו שאין לה כביכול ערך או אפילו קיום אמיתי ואשר עוסק למרבה האירוניה במהו ערך ומהו הקיום ומהי האמת. מה שנובע מכך הוא כמו כלב שרודף אחרי הזנב שלו ורודף ורודף ורודף עד שהוא נהיה עיגול ואולי ככה נוצר העולם שכידוע הוא עגול וזוהי למשל מחשבה פילוסופית.
מה ההבדל בין הפילוסופיה לאמונה? לא ברור. אני אפילו לא בטוח שיש באמת הבדל. יש אנשים שמאמינים שאלוהים קיים ויש אנשים שמאמינים שאין אלוהים. אותו הויכוח קיים בין הפילוסופים. הפילוסופיה היא בעצם איזשהו עיסוק יותר נעלה כביכול בסוגיות כאלה אבל מבחינתי כל פעם שפילוסוף מייצר איזושהי נחרצות לטענה כמו שאלוהים הוא כך וכך או העולם הוא כך וכך או היקום הוא כך וכך ונוצר מכך וכך או כך וכך הוא בדרך כלל מוכיח רק את חולשתו של מדע הפילוסופיה.
איזשהו ערך שאני מזהה בעבודתם של פילוסופים הוא בדרך ההתייחסות שלהם לעצם הפילוסופיה. טענה פילוסופית שאולי אפשר להוכיח היא שכל הטענות הפילוסופיות חסרות-ערך באותה מידה ושהפקפוק והספקנות הם בעצם הא' וה-ב' של כל הפילוסופיה הראויה לשמה. הפילוסופיה עברה מלעסוק בעולם וביקום התפתחה עד כדי פילוסופיה שעוסקת בפילוסופיה. היו רבים מאותם 48 שעליהם קראתי שהייתה להם השפעה מהותית וניכרת בתחומים שונים (מדע המדינה למשל) אבל הפרדוקס פה הוא שהפילוסופיה אשר מנסה להפוך את הלא-ברור והלא-בטוח לברור ומוכח היא בעצמה דבר לא ברור ולא בטוח ושכמו השאלות הגדולות שעומדות למולה גם היא עצמה מוטלת בספק או אפילו שאלה בפני עצמה.
אפשר אפילו להתייחס לפילוסופיה - וזה בהשראת כמה מהפילוסופים של המאה ה- 20 שעסקו הרבה בשפה ובבלשנות ובכוחן של המילים ובחולשתן - כ'פילוסופיה?'.
עם זאת חייבים לציין שיש התחכמויות נחמדות ומעוררות מחשבה. באופן כללי מדע הפילוסופיה הוא מעורר-מחשבה. אבל באופן כללי הוא גם סוג של מדע-ההתחכמות. ובכל זאת הפילוסופיה שזורה בהיסטוריה האנושית מאז שהייתה היסטוריה ואולי זה לא במקרה ואולי היא פיתחה את המודעות האנושית יותר מכל מדע אחר. מעצם היותה העיסוק בחקר הבלתי-ניתן לחקירה הפכה הפילוסופיה את עצמה לחסרת-ערך באיזשהו מובן אבל מעצם היותה מעוררת מחשבה ומעצם החופש של הפילוסופים לחקור את הבלתי ניתן לחקירה, היא גם המנוע שמאחורי כל המחשבה: כולל המחשבה המדעית, כמו הפיזיקלית למשל. איינשטיין או ניוטון הציגו תיאוריות כמעט פילוסופיות (על היחסיות, על כוח המשיכה, על יחסי-גומלין) אשר בעצם היו לא-פילוסופיות רק כי קיבלו משנה-תוקף על ידי ניסויים שאשכרה הוכיחו את אותן טענות, מה שהפך אותן מפילוסופיה למדע.
הפילוסופיה אם כן היא אולי חסרת ערך אבל אולי בעלת הערך הרב ביותר מבין כל המדעים. והשניוּת (דואליות) הזו, האפשרות הפילוסופית הזו להיות דבר והיפוכו אולי מוכיחה את התיאוריה הפילוסופית באותו נושא וכך, כשדבר מוכיח את עצמו על ידי הוכחת עצמו אנחנו מתבלבלים לגמרי ונהיים פילוסופיים.
ואולי זה מה שבאמת חשוב, מה שעומד מאחורי הפילוסופיה כי עמד מאחורי הפילוסופים: איזשהו בלבול, איזושהי פליאה והשתאות לגבי החיים והעולם והקיום וכיוצא באלה דברים מופלאים. הפילוסופיה היא איזשהו ניסיון ראשוני להתמודד עם אותה תופעה וזהו ניסיון שהוא בין המדע לאמונה אבל בעצם נובע מאותו הדבר ששניהם נובעים ממנו.
חשוב לציין בהקשר הזה שאולי לא לחינם נחשב כל דוקטור (חוץ מדוקטור לרפואה) דוקטור לפילוסופיה. כי "הפילוסופיה של ה-..." היא חשובה להבנת הדרך שבה השפיעה הפילוסופיה על כל תחומי המחשבה ואפילו הייתה כמו הגזע שממנו צמחו אותם ענפים.
אם ככה אולי הטעות היא שלנו כשאנחנו משמיצים את הפילוסופיה. אין לה 'עלים', היא לא מדעית לגמרי, אבל אולי היא אפילו המדע עצמו ולא רק המדע אלא גם מקום המפגש שלו עם האמונה. יכול להיות שהפילוסופיה היא איזשהו עיבוד של המחשבה. עיבוד ראשוני שמאפשר למחשבה לעשות את הצעד הבא לדברים מועילים ומוחשיים יותר.
אז האם היא הכרחית או חסרת כל ערך?
זו אולי שאלה פילוסופית.
