כשנדברנו אני ואני בנוגע לנושא הרשומה הראוי וזה אחרי 3 רשומות שנפסלו בגלל שהיו ספציפיות מדי ומשעממות הוחלט לרשום בכותרת את הביטוי הראשון שעלה לי לראש וזה הביטוי "סרבנות מצפון".
חשוב לתת כדוגמא את סרבני המצפון.
עכשיו ניזהר בדברינו ולמה ניזהר כי למה לא? זאת אומרת אפשר להיזהר ואפשר לא ואפשר לשאול למה לא אבל אני אומר שיש דווקא סיבה למה שלא להיזהר כי זה מאפשר יותר חופש והרגשה יותר טובה.
הובא לידיעתי שאין הרבה קוראים לבלוג הזה ולכן בדקתי והתברר לי שיש הרבה קוראים. הדבר הזה הטריד אותי מאוד.
חשוב לו לכותב, ואגדיל ואומר - לכל כותב, שלא יקראו את הדברים שהוא כותב בלי ידיעתו.
לכן לדוגמא אני לא מחשיב את עצמי כמסחרי וגם בגלל מה שדובי אמר לי אז שהוא "לא מסחרי" ובגלל שהערכתי את התשובה הזו ואימצתי אותה לעצמי.
אני מבקש אם כן ממי שקורא את הבלוג הזה שיפסיק לקרוא אותו אלא אם כן ביקשתי ממנו במפורט ובכל מקרה שלא יספר לאף אחד אחר שהוא אי-פעם קרא את הבלוג הזה וזה איסור חמור ובל יעבור.
אין לי מה להרוויח פה, לא כסף ולא שום דבר אחר. זוהי גרפומניה אבל אני לא תאב פרסום כי את הפרסום שלי כבר קיבלתי ולא אהבתי. אין לי - ואני שוב אומר - מה להרוויח. פופולריות לא מעניינת אותי, אני לא פופ ואפילו לא רוק ואפילו לא שום דבר אחר. זהו מבחינתי אפילו ג'יבריש ואם להיות רציניים זה אימון כדי להכיר ז'אנר חדש של כתיבה כי אני בדרך כלל משורר שירים ופה אני מנסה איזושהי הרחבה של היריעה. עלילה לחלוטין עוד לא הצלחתי לייצר אבל אני מנסה למתוח את הכתיבה וכרגע כמו שאני גם מבין מזה שאני בעצמי קורא זהו לגמרי בוסר.
לכן לא יהיה נכון לקרוא בבלוג הזה. הפרסום הוא רק חלק מהאימון וכשאני אומר פרסום אני מתכוון לכך שהבלוג קיים באינטרנט ולא לאיזשהו פרסום שלי שגם אם הייתי חפץ בו - ואני לא - אני מעדיף שיגיע בעקבות יצירה הרבה יותר מגובשת.
אם אתם מתעניינים בי באופן אישי אני מרגיש יותר טוב עכשיו ואפילו אפשר לומר "בסדר גמור", אני מעסיק את עצמי בהרבה דברים ורואה ברכה בעמלי. חי את חיי על מי מנוחות ומרגיש יותר טוב מאשר נדמה אם קוראים רק את הבלוג הזה כי הרי ידוע שזו רק דרך להתבכיין על דברים כדי להרגיש יותר נמרץ ומעודד בחיים האמיתיים. זה אם כן כמו טיפול פסיכולוגי וכזה שאוקי המליצה לי עליו ואם אתם רוצים להיות פסיכולוגים תפאדלו אבל לא תקבלו ממני שקל, גם כי אין לי הרבה. כשיהיה לי הרבה כסף אני אולי אתן לכם אבל אולי גם לא. יש שטוענים שעשירים נהיים יותר קמצנים (כי הם נהיים יותר חשדנים) ואני לא אגזים ואבטיח (לא כמו הפרי אלא מלשון 'הבטחה') ש"לי זה לא יקרה", יכול להיות שגם אם אהיה עשיר לא תקבלו ממני שקל וגם לא 2 אם ברצונכם להתחכם?
אני בכל מקרה מאחל לכם אושר ועושר ומבקש שוב שתפסיקו לקרוא את הבלוג הזה כי זה לא קרקס פה.
חשוב לתת כדוגמא את סרבני המצפון.
עכשיו ניזהר בדברינו ולמה ניזהר כי למה לא? זאת אומרת אפשר להיזהר ואפשר לא ואפשר לשאול למה לא אבל אני אומר שיש דווקא סיבה למה שלא להיזהר כי זה מאפשר יותר חופש והרגשה יותר טובה.
הובא לידיעתי שאין הרבה קוראים לבלוג הזה ולכן בדקתי והתברר לי שיש הרבה קוראים. הדבר הזה הטריד אותי מאוד.
חשוב לו לכותב, ואגדיל ואומר - לכל כותב, שלא יקראו את הדברים שהוא כותב בלי ידיעתו.
לכן לדוגמא אני לא מחשיב את עצמי כמסחרי וגם בגלל מה שדובי אמר לי אז שהוא "לא מסחרי" ובגלל שהערכתי את התשובה הזו ואימצתי אותה לעצמי.
אני מבקש אם כן ממי שקורא את הבלוג הזה שיפסיק לקרוא אותו אלא אם כן ביקשתי ממנו במפורט ובכל מקרה שלא יספר לאף אחד אחר שהוא אי-פעם קרא את הבלוג הזה וזה איסור חמור ובל יעבור.
אין לי מה להרוויח פה, לא כסף ולא שום דבר אחר. זוהי גרפומניה אבל אני לא תאב פרסום כי את הפרסום שלי כבר קיבלתי ולא אהבתי. אין לי - ואני שוב אומר - מה להרוויח. פופולריות לא מעניינת אותי, אני לא פופ ואפילו לא רוק ואפילו לא שום דבר אחר. זהו מבחינתי אפילו ג'יבריש ואם להיות רציניים זה אימון כדי להכיר ז'אנר חדש של כתיבה כי אני בדרך כלל משורר שירים ופה אני מנסה איזושהי הרחבה של היריעה. עלילה לחלוטין עוד לא הצלחתי לייצר אבל אני מנסה למתוח את הכתיבה וכרגע כמו שאני גם מבין מזה שאני בעצמי קורא זהו לגמרי בוסר.
לכן לא יהיה נכון לקרוא בבלוג הזה. הפרסום הוא רק חלק מהאימון וכשאני אומר פרסום אני מתכוון לכך שהבלוג קיים באינטרנט ולא לאיזשהו פרסום שלי שגם אם הייתי חפץ בו - ואני לא - אני מעדיף שיגיע בעקבות יצירה הרבה יותר מגובשת.
אם אתם מתעניינים בי באופן אישי אני מרגיש יותר טוב עכשיו ואפילו אפשר לומר "בסדר גמור", אני מעסיק את עצמי בהרבה דברים ורואה ברכה בעמלי. חי את חיי על מי מנוחות ומרגיש יותר טוב מאשר נדמה אם קוראים רק את הבלוג הזה כי הרי ידוע שזו רק דרך להתבכיין על דברים כדי להרגיש יותר נמרץ ומעודד בחיים האמיתיים. זה אם כן כמו טיפול פסיכולוגי וכזה שאוקי המליצה לי עליו ואם אתם רוצים להיות פסיכולוגים תפאדלו אבל לא תקבלו ממני שקל, גם כי אין לי הרבה. כשיהיה לי הרבה כסף אני אולי אתן לכם אבל אולי גם לא. יש שטוענים שעשירים נהיים יותר קמצנים (כי הם נהיים יותר חשדנים) ואני לא אגזים ואבטיח (לא כמו הפרי אלא מלשון 'הבטחה') ש"לי זה לא יקרה", יכול להיות שגם אם אהיה עשיר לא תקבלו ממני שקל וגם לא 2 אם ברצונכם להתחכם?
אני בכל מקרה מאחל לכם אושר ועושר ומבקש שוב שתפסיקו לקרוא את הבלוג הזה כי זה לא קרקס פה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה