יום שבת, 29 באוקטובר 2011

ההרפתקה החברתית

אין דרך להגיד את זה. להתעסק בכלכלה זה דבר קשה, לבדוק מי גוזר קופון זה קל להגיד אבל כל עיסוק בכלכלה הוא בסופו של דבר עיסוק בכסף. כשאין כסף מתעסקים בכסף, כשמתעסקים במי שיש לו רוצים להיות מתקני עולם או עשירים.
רווחה כלכלית זה מה שמבקשים אבל מה מבקשים? מה זו רווחה כלכלית, מה זו רווחה בכלל? יש איזושהי חברה שהיא מתוקנת או שכל חברה מתוקנת היא רק לפני עוד תיקון ועוד תיקון ובאופן כללי האם השאיפה הזו היא משמעותית בכלל?
זה לא בהכרח תור אופטימי. אופטימי זה לשיר אימג'ן והשיר אימג'ן גם מפרט כמה דברים שאפשר לדמיין אבל באופן כללי הוא על לדמיין, על לקוות בשביל משהו יותר טוב. זה לא השיר היחיד אבל האם התקווה הזו היא חשובה ואם התשובה היא שלא, אפשר לשאול גם אם בכלל אפשר לחיות בלעדיה.
השאלה היא על הבסופו של דבר והאם הבסופו של דבר הזה יגיע או יכול להגיע כמו שהאם אפשר שלא לחכות לו? אולי הבסופו של דבר הזה יהיה כשנפסיק לחכות לו, אולי הדבר הוא לחכות לבסופו של דבר. נשמע הגיוני? נשמע יותר מדי הגיוני. ואם הבסופו של דבר הוא בסוף הדבר שהוא לחכות לבסופו של דבר מה זה הלחכות לבסופו של דבר או מה זה הדבר ואם יש בכלל משהו חוץ מהדבר מלבד האפשרות שהדבר הוא רע שהיא אפשרות שמאמינים בה לפעמים.
ברדיו ריטה שרה "זה יבוא, אתה תראה" וכל מה שאני כותב פה זה "כשזה יבוא ואני אראה..." אז מה, או שאני כבר אדע מה או שאני כבר לא אצטרך לדעת ואיך אני יכול שלא לדעת. ידעתי לחלום ולקוות לכל מיני דברים וכמעט בכל פעם הגעתי עד לנקודה ששאלתי את עצמי מה אם כן וכשלא ידעתי את התשובה נהייתי פחות בטוח.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה