ריגוש זול הוא זה! ריגוש זול של העלאת כדורים באוויר כדי לחבוט בהם. אין לחוס עליהם אין לחשוב עליהם שנית אבל לחבוט זה מומלץ ואומרים לי אל תהיה רגשני (סנטימנטלי) ואל תהיה תמים, החיים הם לא יופי מתמשך, יש עצב ויש קושי ויש התמודדות וכך תהיה לגבר. כשתוכל להתמודד עם מספיק כאב תקבל מאיתנו את התעודה וכשמפתים אותי בתעודה הרי ברור שאקפוץ קפיצת ראש לאש.
אז מה זה אם לא זילות? מה זה אם לא טמטום כשבן אדם נמדד בכמה חרא הוא אכל כאילו שחרא לא צריך לחרבן. כמה אתה דפוק זה כמה שאנחנו נאהב אותך וזוהי דרכו של עולם כי אם פגשת קשיים לא תיבהל כי אם פגשת קשיים קשיים לא יהיו קשים לך ויש בזה היגיון. היגיון יש בזה אבל תעשה לנו טובה ותשאיר את ההיגיון לנו, תפעל מהרגש, מהאינסטינקט, מהחייתיות. תהיה חיה, חיות זה מה שאנחנו יודעים להעריך, אל תהיה רועה עיזים תהיה עיזים, אל תהיה ציני תהיה צאן.
ואני מהנהן. כן, תלמדו אותי עוד (אני תלמיד חכם), תסבירו לי מה אני צריך לעשות, תראו לי את הדרך. כמוכם אני רוצה להיות, כמוכם ואפילו כמוכן, אתם כל-כך טובים, איך אתם עושים את זה?
אין ספק בעיניי שבני האדם הם יצורים נלעגים ונעלים בנלעגותם. אין ספק שאנחנו מעוררים תהיות ושדרך ההתנהלות שלנו החייתית בחוסר החייתיות שבה, כאילו שאם נראה עוד יצור עושה משהו כמו לתקתק מילים למחשב נוכל לקבל אותו בכלל לעולמנו או שאולי לא נבין. והשאיפה לאיזשהו חלום, כמו שכנסיית השכל כתבו "ואין לי חלום" ומה חולמות החיות? אולי חולמות אבל שואפות, שמות להן למטרה? אין להן שום מודעות ושום השכלה, אין להם את ההחלשה הזו שגורמת לנו להרהר למה לנו? ואולי זהו הכוח האנושי, הכוח שנובע מההחלשה, התשובות שנובעות מהתהייה, הצדק שנובע מהטעייה. אולי זה מה שעושה אותנו מפותחים כל-כך, לא כוח ולא עליונות אלא חולשה. אולי החולשה האנושית שאנו נלחמים בה ומוקיעים אותה היא הכוח הכל-כך גדול שלנו ואולי כשאותם אנשים ובעיקר אני אומרים "למה אנחנו חזקים כל-כך?" הם בעצם שואלים ואפילו בעצב אמיתי: "למה אנחנו חלשים כל-כך?".
אז מה זה אם לא זילות? מה זה אם לא טמטום כשבן אדם נמדד בכמה חרא הוא אכל כאילו שחרא לא צריך לחרבן. כמה אתה דפוק זה כמה שאנחנו נאהב אותך וזוהי דרכו של עולם כי אם פגשת קשיים לא תיבהל כי אם פגשת קשיים קשיים לא יהיו קשים לך ויש בזה היגיון. היגיון יש בזה אבל תעשה לנו טובה ותשאיר את ההיגיון לנו, תפעל מהרגש, מהאינסטינקט, מהחייתיות. תהיה חיה, חיות זה מה שאנחנו יודעים להעריך, אל תהיה רועה עיזים תהיה עיזים, אל תהיה ציני תהיה צאן.
ואני מהנהן. כן, תלמדו אותי עוד (אני תלמיד חכם), תסבירו לי מה אני צריך לעשות, תראו לי את הדרך. כמוכם אני רוצה להיות, כמוכם ואפילו כמוכן, אתם כל-כך טובים, איך אתם עושים את זה?
אין ספק בעיניי שבני האדם הם יצורים נלעגים ונעלים בנלעגותם. אין ספק שאנחנו מעוררים תהיות ושדרך ההתנהלות שלנו החייתית בחוסר החייתיות שבה, כאילו שאם נראה עוד יצור עושה משהו כמו לתקתק מילים למחשב נוכל לקבל אותו בכלל לעולמנו או שאולי לא נבין. והשאיפה לאיזשהו חלום, כמו שכנסיית השכל כתבו "ואין לי חלום" ומה חולמות החיות? אולי חולמות אבל שואפות, שמות להן למטרה? אין להן שום מודעות ושום השכלה, אין להם את ההחלשה הזו שגורמת לנו להרהר למה לנו? ואולי זהו הכוח האנושי, הכוח שנובע מההחלשה, התשובות שנובעות מהתהייה, הצדק שנובע מהטעייה. אולי זה מה שעושה אותנו מפותחים כל-כך, לא כוח ולא עליונות אלא חולשה. אולי החולשה האנושית שאנו נלחמים בה ומוקיעים אותה היא הכוח הכל-כך גדול שלנו ואולי כשאותם אנשים ובעיקר אני אומרים "למה אנחנו חזקים כל-כך?" הם בעצם שואלים ואפילו בעצב אמיתי: "למה אנחנו חלשים כל-כך?".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה