רומנטיקה? מהי רומנטיקה בימים שבהם אין שום הבדל בין גברים לנשים. ואחזור ואשאל האם אישה צריכה להחזיק רובה? וגבר? אז מהי הרומנטיקה כאשר מלחמות מפלחות את הסוציו שאנו מנסים פה לבנות ושוב ושוב נופלים לשסע. שוב השסע הלז מפלג אותנו בין ימין לשמאל, בין ערבים ליהודים, בין דתיים ללא דתיים, בין גברים לנשים, בין מלך לנשיא לראש ממשלה לאלופה בצה"ל שנקראת אלוף בצה"ל. צה"ל, צה"ל, צה"ל, אייכה? אייכה צה"ל? האם אתה הוא שתשיב לנו את זו הרומנטיקה שאבדה, ונאמר אפילו אולי חלילה לבלי שוב? "רק מלחמה אם תבוא, תחזיר אותנו הביתה" כתב אותו משורר סחרופי בן המאה ה- 20 למאה ה- 21 האם אין שום אופציה אחרת? ועד מתי תאכל החרב אלוהי המלחמה? יש לי חרב שקניתי בעיר העתיקה בירושלים! האם העתיקות של החרב מלמדת אותנו גם על נצחיותה? והאם בעצם כל מה שנותר לנו אלה אותם רגעים קטנים של חסד כמו למשל שהאלופה שנקראת אלוף בפעם הראשונה בצה"ל ורק שלא ייגמרו לנו הפעמים הראשונות הללו. עוד ועוד פעמים ראשונות. אולי אפשר אפילו לנחש כל מיני פעמים ראשונות אבל למה לנו? למה לנו לנחש את הפעמים הראשונות כשאנחנו יכולים להתרגש מהם ולהתרגע מהם כמו במקרה זה של האלופה לענייני כוח אדם כמדומני אבל מה זה משנה? רק ענייני כוח אדם יש לנשים בראש? ולגברים? והאם ההבדל הזה? ההבדל בין המוטיבציה של המינים הוא הוא מה שמוגדר כמגדר ולא בכדי משחק המילים המתגלגל על הלשון? כאילו כדי ללמד על השוני שבין הלשון הציורית הגברית ללשון המתקתקה הנשית והאם יש מתקתק כיגאל סרנה כתב 24 שעות שאפילו יכול לגרום לכל אדם להתאהב בעיר שלה מוניטין בעייתיים כמו בת-ים אבל אז הוא יקרא את הכתבה המרנינה ויש לומר לא מרנינה כי אם מרגשת אפילו ויאמר לעצמו "אני רוצה להיות אפילו בת-ימי" ויגיד לעצמו ככה אני אגשים את הציונות, אלך לבת-ים בעקבות יגאל סרנה ולשונו המתקתקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה