חשוב מאי-פעם לדון כרגע בשאלה מהי אהבה.
התשובה היא שאינני יודע ומה שאני יודע אני לא בדיוק יכול להגדיר במילים ומה שאני יכול להגדיר במילים אין לי רצון לחלוק עם אנשים שאני אפילו לא יודע שהם קוראים את הבלוג (או יודע ושכחתי, או הגר וענת).
לכן נעסוק בשאלה אחרת וחשובה לא פחות והיא - כיצד הופכים מתכת 'רגילה' לזהב?
מדע ה'אלכימיה' עוסק בדיוק בשאלה הזו שהייתה רלוונטית בתקופה שעדיין היו באמת אלכימאים והם ניסו להרוויח כסף מזה שהם יהפכו מתכות זולות לזהב וגם ניסו לחיות חיי נצח וחלקם הצליחו.
התשובה היא כמובן בשיר של לד זפלין "מדרגות לגן עדן".
בהתחלה חשבתי שאומרים שם שיש אישה על החוף ושכל הניצוץ נעלם. אחרי שקראתי את המילים ביו-טיוב גיליתי שיש אישה שבטוחה שכל הנוצץ הוא זהב. אם נרחיב את המקרה הפרטי הזה, שסותר את הטענה ש"לא כל הנוצץ זהב", נגלה מקרה מבחן חשוב מאוד שיכול אולי לשמש איזשהו חלון, איזשהו 'נתיב' אפילו להבנה שונה.
אם האישה הזו בטוחה שכל הנוצץ זהב הרי יכולה להיות פה הזדמנות. אבל עולות מכך שתי שאלות: האם היא מוכנה לשלם מחיר של זהב בשביל כל מה שנוצץ והאם יש לה הרבה כסף? כמובן שיש לה - היא קונה מדרגות לגן עדן, זה ידוע. אבל האם מדרגות אלה לגן עדן צריכות להיות עשויות זהב או "כל מה שנוצץ"?
הצעד הבא, אם כך, הוא לנסות לגרום לברזל לנצוץ. אפשר למשל לגלוון אותו.
כשהוא ינצוץ הוא זהב. אם הוא זהב, הוא שווה הרבה כסף. כסף מדבר וחרא של שוורים הולך. האם גם זה נכון?
לא זה לא נכון. כסף לא מדבר. לכסף יש משמעות וגם למילים לכן זוהי מטאפורה. חרא של שוורים לא הולך, מי שהולך איפה שהלכו שוורים (או רצו - כמו במירוץ בספרד) עלול לדרוך על חרא של שוורים ולהמשיך ללכת עם החרא דבוק לו לנעל.
אפשר לתת דוגמא יותר מוכרת שבן-אדם דורך על חרא של כלבים למשל ואחרי זה הוא מריח סירחון ושואל (בדרך כלל בקול רם) "מה זה הריח הזה?!" ורק אחרי כמה שניות מבין, מקווה שלא הבין נכון, בודק ומגלה שהוא דרך על חרא של כלבים. אותו הדבר עם חרא של שוורים.
אם כל הנוצץ זהב ונמכור לאישה הזו מדרגות, מברזל נגיד, שמובילות לגן עדן, האם אנחנו אחראים גם לזה שיהיה גן עדן בקצה של המדרגות?
אם כן, אפשרות אחת היא לעשות מדרגות ארוכות-ארוכות שמובילות גבוה-גבוה ואז המדרגה המאוד גבוהה רופפת והאישה נופלת. אם היא אישה טובה ומאמינה (ידוע שהיא מאמינה שכל הנוצץ זהב) היא תגיע לגן-עדן ואם לא יכול להיות שהיא תגיע לגיהנום או סתם תמות. כמובן שגם לנו מגיע איזשהו עונש לכאורה על זה שהרגנו את האישה הזו אבל אם ל-ה-א-מ-י-ן ללד-זפלין זה מה שהיא ביקשה לקנות.
נניח שנרוויח על המדרגות סכום של 700 שקל. לא, בעצם 700 אלף שקל. תלוי כמה התאמצנו בשביל להשיג את הברזל וכמה כסף יש לאישה. נניח שהרווחנו סכום גבוה של שקלים. לסכום הזה יש משמעות וכסף - כמו שאומרים - מדבר.
זאת אומרת שלקחנו ברזל והפכנו אותו לכסף. על ידי זה ששמענו לד-זפלין, גילוונו את הברזל והרגנו את האישה. הצעד הבא הוא להפוך את הכסף לזהב.
זה החלק הקל.
אונקייה של זהב עולה כך וכך דולרים. אפשר לבדוק את זה באינטרנט. נהפוך את הכסף לאונקיות של זהב.
מ.ש.ל
התשובה היא שאינני יודע ומה שאני יודע אני לא בדיוק יכול להגדיר במילים ומה שאני יכול להגדיר במילים אין לי רצון לחלוק עם אנשים שאני אפילו לא יודע שהם קוראים את הבלוג (או יודע ושכחתי, או הגר וענת).
לכן נעסוק בשאלה אחרת וחשובה לא פחות והיא - כיצד הופכים מתכת 'רגילה' לזהב?
מדע ה'אלכימיה' עוסק בדיוק בשאלה הזו שהייתה רלוונטית בתקופה שעדיין היו באמת אלכימאים והם ניסו להרוויח כסף מזה שהם יהפכו מתכות זולות לזהב וגם ניסו לחיות חיי נצח וחלקם הצליחו.
התשובה היא כמובן בשיר של לד זפלין "מדרגות לגן עדן".
בהתחלה חשבתי שאומרים שם שיש אישה על החוף ושכל הניצוץ נעלם. אחרי שקראתי את המילים ביו-טיוב גיליתי שיש אישה שבטוחה שכל הנוצץ הוא זהב. אם נרחיב את המקרה הפרטי הזה, שסותר את הטענה ש"לא כל הנוצץ זהב", נגלה מקרה מבחן חשוב מאוד שיכול אולי לשמש איזשהו חלון, איזשהו 'נתיב' אפילו להבנה שונה.
אם האישה הזו בטוחה שכל הנוצץ זהב הרי יכולה להיות פה הזדמנות. אבל עולות מכך שתי שאלות: האם היא מוכנה לשלם מחיר של זהב בשביל כל מה שנוצץ והאם יש לה הרבה כסף? כמובן שיש לה - היא קונה מדרגות לגן עדן, זה ידוע. אבל האם מדרגות אלה לגן עדן צריכות להיות עשויות זהב או "כל מה שנוצץ"?
הצעד הבא, אם כך, הוא לנסות לגרום לברזל לנצוץ. אפשר למשל לגלוון אותו.
כשהוא ינצוץ הוא זהב. אם הוא זהב, הוא שווה הרבה כסף. כסף מדבר וחרא של שוורים הולך. האם גם זה נכון?
לא זה לא נכון. כסף לא מדבר. לכסף יש משמעות וגם למילים לכן זוהי מטאפורה. חרא של שוורים לא הולך, מי שהולך איפה שהלכו שוורים (או רצו - כמו במירוץ בספרד) עלול לדרוך על חרא של שוורים ולהמשיך ללכת עם החרא דבוק לו לנעל.
אפשר לתת דוגמא יותר מוכרת שבן-אדם דורך על חרא של כלבים למשל ואחרי זה הוא מריח סירחון ושואל (בדרך כלל בקול רם) "מה זה הריח הזה?!" ורק אחרי כמה שניות מבין, מקווה שלא הבין נכון, בודק ומגלה שהוא דרך על חרא של כלבים. אותו הדבר עם חרא של שוורים.
אם כל הנוצץ זהב ונמכור לאישה הזו מדרגות, מברזל נגיד, שמובילות לגן עדן, האם אנחנו אחראים גם לזה שיהיה גן עדן בקצה של המדרגות?
אם כן, אפשרות אחת היא לעשות מדרגות ארוכות-ארוכות שמובילות גבוה-גבוה ואז המדרגה המאוד גבוהה רופפת והאישה נופלת. אם היא אישה טובה ומאמינה (ידוע שהיא מאמינה שכל הנוצץ זהב) היא תגיע לגן-עדן ואם לא יכול להיות שהיא תגיע לגיהנום או סתם תמות. כמובן שגם לנו מגיע איזשהו עונש לכאורה על זה שהרגנו את האישה הזו אבל אם ל-ה-א-מ-י-ן ללד-זפלין זה מה שהיא ביקשה לקנות.
נניח שנרוויח על המדרגות סכום של 700 שקל. לא, בעצם 700 אלף שקל. תלוי כמה התאמצנו בשביל להשיג את הברזל וכמה כסף יש לאישה. נניח שהרווחנו סכום גבוה של שקלים. לסכום הזה יש משמעות וכסף - כמו שאומרים - מדבר.
זאת אומרת שלקחנו ברזל והפכנו אותו לכסף. על ידי זה ששמענו לד-זפלין, גילוונו את הברזל והרגנו את האישה. הצעד הבא הוא להפוך את הכסף לזהב.
זה החלק הקל.
אונקייה של זהב עולה כך וכך דולרים. אפשר לבדוק את זה באינטרנט. נהפוך את הכסף לאונקיות של זהב.
מ.ש.ל
"(או יודע ושכחתי, או הגר וענת)" סליחה???
השבמחקחצוף!! אתה יודע שגם אני קוראת את הבלוג הזה ולא כתבת אותי!
התבייש לך!