לא כל מה שאני יכול לכתוב אני יכול להגיד, לא כל מה שאני יכול להגיד אני יכול לכתוב, לא כל מילה שאני עושה בה שימוש היא שלי אף אחת מהן לא רק שלי חוץ מאיזושהי הבנה שהיא נמשכת ושאני לא יכול לוותר עליה גם בניסיון. גם הצורך לכתוב ממה הוא נובע? אולי מבדידות, אולי מצורך להכיר את עצמי יותר טוב אולי מצורך לפרסם. אני לא רוקד כשעצוב ואני אוהב לרקוד אני גם לא כותב כשעצוב גם שאני אוהב לכתוב אני עצוב כשעצוב וגם המילים היפות ביותר לא יבדילו אותי מהבחינה הזו מכל בן אדם אחר. כל יכולת מביאה עימה אחריות כל חובה היא גם זכות. לא לפחד זו תכונה שבן אדם יכול לסגל לעצמו במקומות מסוימים על פי החלטה של איזשהו גורל והוא מחפש לעצמו איפה ומחפש לעצמו את היכולת גם להתמודד עם הפחד עם הכישלון. וככה הוא פוגש את הגורל שלו. מה אדם ואפילו מי אדם הוא כל הזמן שואל על עצמו והוא כל הזמן יודע וכל הזמן לא יודע. השאלה מי אני, מה אני, היא יומויומית היא כל פעם מחדש וכל פעם אתה זוכר גם את אתמול ואפילו אותך ואתה זוכר את עצמך מבפנים. ולפעמים יש ימים קשים שנותנים רגע של נחת שאתה יכול להעריך ופרספקטיבה חדשה וגם הימים הקשים פתאום יש להם ערך. ואתה מפקפק בעצמך אולי כל הזמן ואתה חייב גם להאמין בעצמך כדי לשרוד ואתה בכל זאת לא מוכן שלא לשרוד. ולפעמים כל מה שיש לך זה כאב וקשה לחזק אותך ולפעמים אין ברירה אלא לכאוב איתך. לפעמים לך אין ברירה אלא לכאוב.