עשינו מדורה, אספנו מחטים של עצי אורן, האש בערה לגובה ותפסה את הזרדים, "הנה, נתפסו הזרדים" אמרנו ולאט אבל בטוח התחילו להתחמם הענפים המאסיביים יותר וזה היה סימן לנו לתפוס מרחק ולתת לאש לבעור ולהתפשט עד כדי מדורה מכובדת.
בינינו לבינינו לא היינו מופתעים. כן, זהו נס אבל כשיש גפרורים ואפילו מצית אז זה לא כאילו גנבנו את האש מהאלים - יותר נכון שמהקידמה, ואי-אפשר היה לטעות במבטים שהחלפנו: מבטים שאמרו "זה לא כאילו גנבנו את המדורה שלנו מהאלים, הדלקנו אותה עם גפרורים".
מדורה מפיצה חום ומפיצה אור, לכן היא אהובה על כל הבריות ובמיוחד עלינו.
תמיד יש את זאת שתגיד "אוף, כל העשן עף עליי" ותחכה לזה שיגיד בטון מתנגן "ידוע שהעשן הולך לבחורה הכי יפה במדורה". האם בחורה מכוערת תעיז להתלונן על העשן שעף עליה? תארו לכם שבחורה שלכל הדעות היא מכוערת תגיד "אוף, כל העשן עף עליי" ומישהו כבר כמעט-יגיד או אפילו יגיד(!) את המשפט המשלים, הרי מיד יתחילו אפילו צחקוקים אם לא הבנה שבשתיקה שזה די פאדיחה כי כולם יודעים שהיא לא מלכת היופי (כלומר: מכוערת).
אין מה לעשות שלא כולן הן מלכות יופי. יגידו הפמיניסטיות "גם לא כולם הם מלכי יופי" ובכל זאת יש יותר תחרויות מלכת-היופי מתחרויות מלך-היופי ואת זה יגידו אפילו הסטטיסטיקאים.
אפלייה על רקע מיני היא לא משהו שמתקבל בברכה אצל המדורה המתקדמת שלנו: "דת, גזע ומין" הפך למעין שילוש וה"ללא הבדל" הוא קדוש כמו כל דבר קדוש וכמו כל דבר קדוש רק המציאות עומדת בינו לבין להיות אמת מוחלטת. כי הרי אם לא היה הבדל מין (לדוגמא) הומואים לא היו הומואים וסטרייטים לא היו סטרייטים שלא לדבר על זה שיש הבדל כלשהו שכדי לא לחטוא בגסויות לא נסביר אותו ושכל מוסד הנישואים מבוסס - כמובן - על אהבה, אבל גם על האופציה להמשיך את השושלת בזכות אותו הבדל שבעזרת האהבה מייצר ילדים (מעצבנים?).
כמו בכל מדורה הכנו תפוחי אדמה ובצלים עטופים בנייר כסף וזרקנו/הנחנו אותם במקומות אסטרטגיים באש שעכשיו גם הייתה חייבת להישמר מספיק גדולה כדי לצלות אותם כראוי. הפעם לא הבאנו מרשמלואים שאם משפדים אותם ומרתיחים אותם על האש יוצאים נימוחים ונפלאים והיו כמה אנשים שאמרו "איך לא הבאנו מרשמלואים?!" ובעצם אמרו בצורה פוליטיקלי-קורקטית "איך לא הבאתם מרשמלואים?!".
בזכות הפוליטיקלי קורקט שאר האנשים רק הנהנו בצער, ויכול להיות שאם היו נאמרים הדברים בצורה היותר כנה והפחות נכונה היה מתחיל ויכוח שאולי אפילו היה נגרר למכות(!!!) שזה לא דבר שמישהו רוצה ובטח שלא בקרבת אש...
מסקנה: פוליטיקלי-קורקט הוא לא הדבר הכי פוליטיקלי-קורקט אבל אם חושבים שהוא יכול להציל אנשים מלעלות באש אז אין דבר יותר פוליטיקלי-קורקט מפוליטיקלי-קורקט ובמיוחד כשחושבים שאפשר להגדיר את כל הייעוד הנכון (קורקט) של הפוליטיקה כהצלת אנשים מלעלות באש.
שאלה מעניינת לחשוב עליה תוך כדי צפיה באש: האם המנהיגים (ה"קודקודים") הגבוהים ביותר בהיררכיה הם בעצם האנשים שהם הכי "פוליטיקלי קורקט"? ואם ככה, האם אפשר לחזות את יכולתו של, נאמר, חבר כנסת מהשורה, להפוך יום אחד לראש ממשלה או נשיא לפי כמה שהוא פוליטיקלי קורקט? האם אפשר להגדיר מדד של פוליטיקלי-קורקטיות כשאנחנו אפילו לא בטוחים אם הפוליטיקלי-קורקט הוא פוליטיקלי-קורקט? אבל בעצם כבר הגדרנו שאולי אתה יותר פוליטיקלי-קורקט ככל שאתה יותר מציל אנשים מלעלות באש. מה שאומר שהמנהיג הבא יהיה כנראה כבאי וצריך לקחת בחשבון את האפשרות שזה יהיה הכבאי שהשתתף במאסטר-שף.
הנה כבר יש מישהו שמבקש לבדוק אולי ה"שורשים" (כי ידוע שתפוחי אדמה ובצלים הם שורשים) כבר מוכנים והנה כבר מוציאים כמה מהאש ומתחילים לחלק והנה נכווית הלשון והנה מחכים קצת והנה יש מי שיש אצלו מלח בשביל תפוחי האדמה והנה יש מי שחושב בינו-לבינו "לפחות מלח הביאו". ואוכלים. זה לא הדבר הכי טעים בעולם כי יש דברים יותר טעימים אבל ממילא המדורה היא לא קודם-כל כדי לאכול אלא כדי להיפגש ולהתחמם באש ולהסתכל על הלהבות ולדבר ולשיר שירים שנגני הגיטרה יודעים לנגן.
זה לא המקום לפרט אילו שירים שרנו מסביב למדורה כמו שדודו הפלמ"חניק זכרונו-לברכה היה "מזמר ועוד איך" בקומזיץ אבל לא היה "מזמר" שירים של א' או ב' בהכרח כדי לאפשר לכל אחד את חופש הבחירה והספונטניות.
נגיד פה במאמר מוסגר שההתלהבות שניצתה מסביב לזמרת אדל בהמשך לדיסק השני שלה מעצבנת. הדיסק הראשון שלה היה נפלא ועכשיו כולם אוהבים אותה כאילו ש'צ'ייסינג פייבמנטס' ו'הומטאון גלורי' לא היו גם שירים מעולים וגם כל הזמן בגלגלצ. לזכות כותב הרשומה ייאמר שהוא רכש כבר את הדיסק הראשון ושאם רוצים לעקוב אחריו בנוגע לזמרים מבטיחים כדאי ושווה לחכות לדיסק הבא של שי גבסו בעקבות הדיסק 'קרוואן' המרגש ושלצערו נראה שמוש בן-ארי קצת התקלקל אחרי הדיסק היפהפה 'אנשום' והתדרדר לפי גלגלצ לשירי מחאה כנגד שוטר שעוצר אותו או משהו מטריד כזה ושחבל שהוא עזב את הרוחניות בשביל גשמיות כזו מעאפנה.
זהו, מתחילים להתפזר. מי שחפצה נפשו ויש לו מה לתת השתתף בכיבוי הצופי. כמובן שכדי להיות על הצד הבטוח וכדי לא לגרום חלילה לשריפה נוראית ("שריפה" לעומת "מדורה") נשפכו גם ליטרים של מים שאינם שתן. עם כל הכבוד לכבאים הפוליטיקלי-קורקטיים אין צורך להטריח אותם לחינם כי הם בטח אוכלים עכשיו טוסט במשמרת ואנחנו יודעים כמה זה מעצבן לשמוע אזעקה באמצע הטוסט ושאי-אפשר לסיים אפילו ללעוס כמו שצריך בגלל שכמה "ילדים"(?) היו לא אחראיים ומאוד לא פוליטיקלי קורקטיים וגרמו לשריפה.
אם לסכם את הרשומה אז היא רק רפרפה מעל כמה מהנושאים החשובים תוך כדי שימוש במוטיב המדורה כמעין חמור שגורר אחריו עגלה מלאה (בשטויות?). כמובן שהיו קוראים שרק רפרפו מעל הרשומה והיו כאלה שקראו בעיון, יש להודות גם לאלה וגם לאלה על פי חוקי הפוליטיקלי-קורקט. תודה.
בינינו לבינינו לא היינו מופתעים. כן, זהו נס אבל כשיש גפרורים ואפילו מצית אז זה לא כאילו גנבנו את האש מהאלים - יותר נכון שמהקידמה, ואי-אפשר היה לטעות במבטים שהחלפנו: מבטים שאמרו "זה לא כאילו גנבנו את המדורה שלנו מהאלים, הדלקנו אותה עם גפרורים".
מדורה מפיצה חום ומפיצה אור, לכן היא אהובה על כל הבריות ובמיוחד עלינו.
תמיד יש את זאת שתגיד "אוף, כל העשן עף עליי" ותחכה לזה שיגיד בטון מתנגן "ידוע שהעשן הולך לבחורה הכי יפה במדורה". האם בחורה מכוערת תעיז להתלונן על העשן שעף עליה? תארו לכם שבחורה שלכל הדעות היא מכוערת תגיד "אוף, כל העשן עף עליי" ומישהו כבר כמעט-יגיד או אפילו יגיד(!) את המשפט המשלים, הרי מיד יתחילו אפילו צחקוקים אם לא הבנה שבשתיקה שזה די פאדיחה כי כולם יודעים שהיא לא מלכת היופי (כלומר: מכוערת).
אין מה לעשות שלא כולן הן מלכות יופי. יגידו הפמיניסטיות "גם לא כולם הם מלכי יופי" ובכל זאת יש יותר תחרויות מלכת-היופי מתחרויות מלך-היופי ואת זה יגידו אפילו הסטטיסטיקאים.
אפלייה על רקע מיני היא לא משהו שמתקבל בברכה אצל המדורה המתקדמת שלנו: "דת, גזע ומין" הפך למעין שילוש וה"ללא הבדל" הוא קדוש כמו כל דבר קדוש וכמו כל דבר קדוש רק המציאות עומדת בינו לבין להיות אמת מוחלטת. כי הרי אם לא היה הבדל מין (לדוגמא) הומואים לא היו הומואים וסטרייטים לא היו סטרייטים שלא לדבר על זה שיש הבדל כלשהו שכדי לא לחטוא בגסויות לא נסביר אותו ושכל מוסד הנישואים מבוסס - כמובן - על אהבה, אבל גם על האופציה להמשיך את השושלת בזכות אותו הבדל שבעזרת האהבה מייצר ילדים (מעצבנים?).
כמו בכל מדורה הכנו תפוחי אדמה ובצלים עטופים בנייר כסף וזרקנו/הנחנו אותם במקומות אסטרטגיים באש שעכשיו גם הייתה חייבת להישמר מספיק גדולה כדי לצלות אותם כראוי. הפעם לא הבאנו מרשמלואים שאם משפדים אותם ומרתיחים אותם על האש יוצאים נימוחים ונפלאים והיו כמה אנשים שאמרו "איך לא הבאנו מרשמלואים?!" ובעצם אמרו בצורה פוליטיקלי-קורקטית "איך לא הבאתם מרשמלואים?!".
בזכות הפוליטיקלי קורקט שאר האנשים רק הנהנו בצער, ויכול להיות שאם היו נאמרים הדברים בצורה היותר כנה והפחות נכונה היה מתחיל ויכוח שאולי אפילו היה נגרר למכות(!!!) שזה לא דבר שמישהו רוצה ובטח שלא בקרבת אש...
מסקנה: פוליטיקלי-קורקט הוא לא הדבר הכי פוליטיקלי-קורקט אבל אם חושבים שהוא יכול להציל אנשים מלעלות באש אז אין דבר יותר פוליטיקלי-קורקט מפוליטיקלי-קורקט ובמיוחד כשחושבים שאפשר להגדיר את כל הייעוד הנכון (קורקט) של הפוליטיקה כהצלת אנשים מלעלות באש.
שאלה מעניינת לחשוב עליה תוך כדי צפיה באש: האם המנהיגים (ה"קודקודים") הגבוהים ביותר בהיררכיה הם בעצם האנשים שהם הכי "פוליטיקלי קורקט"? ואם ככה, האם אפשר לחזות את יכולתו של, נאמר, חבר כנסת מהשורה, להפוך יום אחד לראש ממשלה או נשיא לפי כמה שהוא פוליטיקלי קורקט? האם אפשר להגדיר מדד של פוליטיקלי-קורקטיות כשאנחנו אפילו לא בטוחים אם הפוליטיקלי-קורקט הוא פוליטיקלי-קורקט? אבל בעצם כבר הגדרנו שאולי אתה יותר פוליטיקלי-קורקט ככל שאתה יותר מציל אנשים מלעלות באש. מה שאומר שהמנהיג הבא יהיה כנראה כבאי וצריך לקחת בחשבון את האפשרות שזה יהיה הכבאי שהשתתף במאסטר-שף.
הנה כבר יש מישהו שמבקש לבדוק אולי ה"שורשים" (כי ידוע שתפוחי אדמה ובצלים הם שורשים) כבר מוכנים והנה כבר מוציאים כמה מהאש ומתחילים לחלק והנה נכווית הלשון והנה מחכים קצת והנה יש מי שיש אצלו מלח בשביל תפוחי האדמה והנה יש מי שחושב בינו-לבינו "לפחות מלח הביאו". ואוכלים. זה לא הדבר הכי טעים בעולם כי יש דברים יותר טעימים אבל ממילא המדורה היא לא קודם-כל כדי לאכול אלא כדי להיפגש ולהתחמם באש ולהסתכל על הלהבות ולדבר ולשיר שירים שנגני הגיטרה יודעים לנגן.
זה לא המקום לפרט אילו שירים שרנו מסביב למדורה כמו שדודו הפלמ"חניק זכרונו-לברכה היה "מזמר ועוד איך" בקומזיץ אבל לא היה "מזמר" שירים של א' או ב' בהכרח כדי לאפשר לכל אחד את חופש הבחירה והספונטניות.
נגיד פה במאמר מוסגר שההתלהבות שניצתה מסביב לזמרת אדל בהמשך לדיסק השני שלה מעצבנת. הדיסק הראשון שלה היה נפלא ועכשיו כולם אוהבים אותה כאילו ש'צ'ייסינג פייבמנטס' ו'הומטאון גלורי' לא היו גם שירים מעולים וגם כל הזמן בגלגלצ. לזכות כותב הרשומה ייאמר שהוא רכש כבר את הדיסק הראשון ושאם רוצים לעקוב אחריו בנוגע לזמרים מבטיחים כדאי ושווה לחכות לדיסק הבא של שי גבסו בעקבות הדיסק 'קרוואן' המרגש ושלצערו נראה שמוש בן-ארי קצת התקלקל אחרי הדיסק היפהפה 'אנשום' והתדרדר לפי גלגלצ לשירי מחאה כנגד שוטר שעוצר אותו או משהו מטריד כזה ושחבל שהוא עזב את הרוחניות בשביל גשמיות כזו מעאפנה.
זהו, מתחילים להתפזר. מי שחפצה נפשו ויש לו מה לתת השתתף בכיבוי הצופי. כמובן שכדי להיות על הצד הבטוח וכדי לא לגרום חלילה לשריפה נוראית ("שריפה" לעומת "מדורה") נשפכו גם ליטרים של מים שאינם שתן. עם כל הכבוד לכבאים הפוליטיקלי-קורקטיים אין צורך להטריח אותם לחינם כי הם בטח אוכלים עכשיו טוסט במשמרת ואנחנו יודעים כמה זה מעצבן לשמוע אזעקה באמצע הטוסט ושאי-אפשר לסיים אפילו ללעוס כמו שצריך בגלל שכמה "ילדים"(?) היו לא אחראיים ומאוד לא פוליטיקלי קורקטיים וגרמו לשריפה.
אם לסכם את הרשומה אז היא רק רפרפה מעל כמה מהנושאים החשובים תוך כדי שימוש במוטיב המדורה כמעין חמור שגורר אחריו עגלה מלאה (בשטויות?). כמובן שהיו קוראים שרק רפרפו מעל הרשומה והיו כאלה שקראו בעיון, יש להודות גם לאלה וגם לאלה על פי חוקי הפוליטיקלי-קורקט. תודה.
אני דווקא אוהבת את תפוחי האדמה הצלויים ולא כל כך את השירים עם הגיטרה. יותר אוהבת ללכת למדורות של ילדים ולשחק איתם מישחקים של לג בעומר מאשר למדורות של מבוגרים.
השבמחק